על גשר ברוקלין

IMG_8581 IMG_8627 IMG_8641 IMG_8625 IMG_8621 IMG_8649 IMG_8672 IMG_9518 IMG_8554 IMG_8640 IMG_8578

בין ברוקלין למנהטן ישנם שלושה גשרים שמקשרים ביניהם כשהיפה ביותר הוא גשר ברוקלין. הגשר עצמו בנוי משני מגדלי ענק כשבינהם נמתחים מערכת כבלים עבים, הגשר עצמו מגיע לכמעט שני קילומטרים והוא נחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולרים ונמנה על סמליה המפורסמים של העיר ניו יורק. אני אוהבת לבקר במקומות חדשים ולמרות שהייתי פעמים רבות באזור גשר ברוקלין לעולם לא צעדתי על הגשר עצמו. כשדקלה חברתי הציעה לעלות לגשר מיד קפצתי על הרעיון. הרגשתי נורא קטנה כשעמדתי על הגשר האדיר הזה. רכבים, הולכי רגל, רוכבי אופניים כולם חולפים במהירות על פניי וממולי מראה עוצר נשימה של המגדלים הגבוהים של העיר נשקפים בתוך המים, שום תמונה לא יכולה להעביר את התחושה הזו.

את דקלה (מהבלוג Girl Plus Two) שמתגוררת בניו יורק כבר כמה שנים הכרתי דרך האינסטגרם עוד כשגרתי בארץ, שתינו אמהות לשלושה ילדים- שתי בנים ובת וכולם באותם גילאים בדיוק! כשאנחנו מתראות מידי פעם עם כל הילדים יחד זו חגיגה שלמה, 6 ילדים זה לא בדיחה! לא הייתי מאמינה אז שרק כמה חודשים אחרי נטייל שנינו ברחבי ניו יורק כאילו אנו מכירות שנים. הפעם טיילנו להנאתנו על הגשר ביום שישי בהיר למרות שהיה די קר ולא יכולנו להרגיש כל כך את האצבעות. זה באמת עושה הבדל עצום כשיש מישהו לחלוק איתו תחושות, מישהו שמבין מהיכן הגעת ומדבר באותה השפה שלך. היום אני אסירת תודה על פלאי הטכנולוגיה, אם לא דרך האפליקצייה הקטנה הזאת הזה אני לא בטוחה אם הנתיבים שלנו היו אי פעם חוצים. החיים קצרים מדי מכדי להישאר במקום אחד, תרתי משמע, אני אוהב לנסות דברים חדשים ומקומות חדשים אבל לצאת מאזור הנוחות ולהשאיר הכל מאחור- את ארצי האהובה, משפחה, חברים ולעבור לארץ חדשה ובמיוחד עם ילדים קטנים זה לא פשוט בלשון המעטה. אני אשקר אם אומר שהבדידות לא מתגנבת לה מעת לעת ואני לא אתחיל אפילו עם הבדלי התרבות שלוקח כל כך הרבה זמן להתרגל אליהם. (דוגמא, רק שתבינו: הפסדתי את מסיבת חנוכה של יוסף בגן, אני לתומי חשבתי שכמו בארץ כשאומרים שהמסיבה מתחילה ב- 9:00 זה לא מתחיל לפני 9:20 אם לא מאוחר יותר. אז מסתבר שכאן הכל מתחיל בזמן וכשהגעתי כמה דקות מאוחר פיספסתי את כל המופע של הילדים שרים, יוסף היה מאוכזב כל כך שלא הגעתי אחרי ששבוע הוא מתרגש ומתאמן בבית על כל המופע. כשנכנסתי לגן, העיניים שלו היו עצובות כל כך ובואו נגיד שהרבה דמעות זלגו (משתינו) באותו יום. די למדתי את הלקח בדרך הקשה אבל זה לא היה נעים).

תודה שביקרתן! xx

רבקה



 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.